האם אין חוקי צניעות ברפואה?

המאמר, בגרסה שונה, פורסם גם בעלון "עולם קטן". 

האמת היא שהתעוררתי למחשבה, בפעמים האחרונות, דווקא בגלל פסק הלכה. פסק הלכה שמחמיר בנושא מסויים הקשור לפוריות, ובשל כך מפנה לטיפולי פוריות... לא רק, אולם גם בשל העובדה שניתן לפתור את הבעיה בעזרת הטיפול, הרי שצריך להחמיר בשאלה הנידונה שם. מבלי להיכנס להלכה הנדונה שם, שהיא בהחלט מעל לרמה ההלכתית שלי, עצם העניין של ה"פתרון" מאוד מפליא אותי. טיפולי פוריות, מלבד היותם לעיתים קרובות ממש מכאיבים, הם גם, מאופן טבעם, ממש לא צנועים. וקשה מאוד להכיל את העובדה שמה שאסור לבני הזוג, לבעל במקרה זה, הוא היתר גמור לגבי רופא. מדוע מותר, על כל מיחוש קל שבקלים להגיע לבדיקת רופא/ה? שבחלק ניכר מאוד מהמקרים כרוכים בחוסר צניעות מופגן ובוטה וד"ל?

אז כמובן, יש את ההיתר המפורסם של "הרופא עסוק בעבודתו", אולם האם באמת ניתן לסמוך על זה שכל הרופאים הרבים המטפלים בנו, בוודאי רופאי נשים, ושלמעשה אין שום גדר של צניעות בעבודה שלהם הם מנוטרלי רגשות בתחום? וגם אם נאמר שהרופאים עצמם ניחנו בכוחות ברזל בתחום זה והם פשוט נטולי יצר בזמן עבודתם, האם אפשר לומר זאת גם על כל הצוות התומך- אחים, אחיות, מרדימים, טכנאי רנטגן, אלונקאים ועוד... ועוד... אצל הגברים הבעיה היא לעיתים קרובות חמורה יותר כי (על פי בדיקה שטחית שערכתי) תשעים אחוזים מהצוות התומך הם נשים, כך שבמהלך טיפולי התאוששות, ניקיון ועוד- ברוב המקרים מי שתטפל בך היא אישה. שוב, ללא שום גדרי צניעות כלשהם. לאחרונה חשתי בזאת בצורה ברורה, הרופא המליץ לי לערוך בדיקה מסויימת כדי לשלול אחוז קטן ביותר, זעיר, של מחלה לא פשוטה. שאלתי אותו מי אמור לבצע את הבדיקה והוא אמר שהוא עצמו מבצע אותה ואחרי המון התלבטויות די קשות הלכתי. ההיערכות לבדיקה נמשכת כשבוע לא קל. אולם כאשר הגעתי למרפאה היה שם הרופא, כמובן, אולם היו איתו אחות וכן טכנאית מסויימת שטפלה במכונה. מאוד התלבטתי אם זה שייך לעשות את הבדיקה, בשל חשש של שברי אחוזים קטנים, כאשר מצד שני עמד השבוע הלא קל שעברתי והחומרים שבלעתי כדי להיות מוכן לבדיקה. ואני עדיין מתלבט- האם באמת אין שום גדרי צניעות בזמן בדיקות רפואיות? גם על סמך חששות רחוקים ביותר? והאם ניתן לסמוך לחלוטין על צוות רפואי גדול שישמור על צניעותך בזמן שאתה בהרדמה מליאה, נניח? ואני בהחלט לא מתכוון למקרים של ניצול מכוון או מרושע של המצב, או לעבריינים למיניהם, ממש לא. אני מתכוון לעצם הבדיקות, הצילומים ועוד. האם גדרי הצניעות פשוט לא קיימים בזמנים כאלה?

כחלק מההכנה לכתיבת המאמר קראתי שתי עדויות לא פשוטות של אנשים, אחת מהן סיפרה שהיא עברה ניתוח ביד, לסידור שבר מורכב. כמו שקורה לעיתים רחוקות, היא התעוררה מההרדמה באמצע הניתוח ומצאה את עצמה במצב מאוד מאוד מביך מבחינה צניעותית כאשר החדר מלא ב"אנשי מקצוע שונים". היא הספיקה לשאול את הרופא מדוע היא צריכה להיות מונחת כך בזמן ניתוח ביד, אולם נרדמה שוב מיד ולא קבלה תשובה. האישה הגישה תלונה לבית החולים ונענתה בתשובה, שככל הנראה היא נכונה, שהצוות הרפואי הוא מקצועי ושיקוליו היחידים הם שיקולי מקצוע. אולם, האם זה אומר ששיקולי צניעות החולה, או היולדת או מי שבא לבדיקה שגרתית אינם חלק משיקולים אלו?

העדות השניה היתה של בחור נכה שסיפר שיותר ממה שהוא סובל מהנכות שלו וכאביה, הוא סובל מכך שפעמים רבות הוא חפץ לבדיקה, הוא סובל מהבדיקות החוזרת ונשנות, המישמושים, הצילומים ועוד שנעשים, כמובן, על ידי שני המינים כאחד. האם זה נכון? האם אכן צוותים רפואיים אינם חלק מהנושא?

מצד שני ספרה לי אשה שהיא היתה צריכה לעבור בדיקה שברוב המקרים מביכה אותה ביותר. בהזדמנות מסויימת מי שעשתה את הבדיקה היתה טכנאית חרדית, ולמרות שהיה מדובר באשה שבדקה אשה, היא היתה בהלם לגלות שניתן לערוך את הבדיקה הזו בצניעות די מוחלטת... הן בצורה שבה זה נעשה, הן בצורה שבה היא קיבלה את ההוראות הרפואיות השונות ועוד. היא ספרה לי שהיא יצאה מהחדר בהרגשה נפלאה ולא מושפלת, אולם מצד שני בצער גדול על כל הפעמים שבהם זה לא היה כך והיא היתה בטוחה שזו פרוצדורה הכרחית.

כפי שפתחתי, לעיתים זה מגיע לתחום הלכתי ישיר- כמו משפחה ששמעתי ששכרה פיליפינית אישה לטפל באבי המשפחה שחלה מאוד. על פי הערכה הלכתית, הם חיפשו במשך תקופה אישה, מכיוון שהמטפל/ת היתה צריכה לישון בדירה אחת עם האב והאם, וכך עלול היה להיווצר ייחוד בין האמא לעובד. והשיקול היה שמכיוון שהאבא חולה, הרי שמותר למטפלת לטפל בו ללא חשש לצניעותו, אולם מכיוון שהאמא בריאה הרי שאיתה יש איסור של ייחוד. שוב, אינני נכנס לפרטי ההלכה, אולם האם באמת צניעותו של החולה, שמופרת כאן בצורה עקבית, יום יומית, איננה שיקול הלכתי בכלל? אתמהה.

זוהי שאלה קשה. האם אישה צריכה לסרב לצילום, מכיוון שיעשה אותו טכנאי רנטגן? או שגבר צריך לחסוך מעצמו בדיקה מביכה שיכולה לחשוף מחלה של אחד לעשרת אלפים? אולם נקודה אחת כן ברורה לי- הדרישה ליותר צניעות ביחס הרפואי חייבת להתפתח ולעלות, בעיקר במקרים שבהם העניין עצמו נוגע ישירות לענייני צניעות וצריך לאפשר הפרדה מסויימת בין מינים כשזה אפשרי וכן בצוות התומך. כרגע זה נראה שהעניין איננו מהווה אפילו שיקול קל בשום תהליך רפואי. אז כמובן שפיקוח נפש דוחה הכל... אולם האם "צורך רפואי" דוחה הכל?